עכשיו, רגע לפני חג המולד
זה בדיוק הזמן לעצור על עוד אחד הממתקים החורפיים,שנמצא בדוכנים בירידים ובאירועי חורף-תפוח עץ אדום על מקל.
הרעיון של ציפוי פירות בסוכר אינו המצאה עכשווית. כבר לפני מאות שנים, בסין, נהגו לצפות פירות קשים בסוכר מבושל ולהגיש אותם כחטיף חורפי. הפירות נבחרו בזכות זמינותם בעונה הקרה, והסוכר שימש גם כמקור אנרגיה וגם כציפוי מגן קצר־טווח. זו לא הייתה חוויה של יריד או בידור, אלא שילוב של פרי, סוכר ואקלים ,שהיה פתרון פשוט לתקופה קרה.
הטכניקה הזו נדדה עם הזמן בין תרבויות, אבל מה שקרה בתחילת המאה ה־20 בארצות הברית היה שינוי כיוון-לא המצאה של רעיון חדש,אלא עיבוד תרבות.
בסוף העשור הראשון של המאה העשרים,(אין רישום פטנט,או תיעוד כתוב ולכן אין תיארוך מדויק), באזור ניו־ג’רזי, יצרן ממתקים בשם ויליאם קולב ייצר סוכריות קינמון אדומות לקראת חג המולד. לאחר ההכנה נשאר לו סירופ סוכר מבושל שלא נוצל.
לפי הסיפור שעבר עם השנים -סיפור שייתכן שהוא מדויק, וייתכן שגם עבר ליטוש- קולב חיפש דרך לא לזרוק את הסוכר. הוא לקח תפוחים, אולי אפילו כאלה שנקטפו מעץ בחצר הבית, נעץ בהם מקלות, וטבל אותם בסירופ האדום שנותר בסיר.
המטרה לא הייתה לייצר ממתק חדש, אלא לקשט את חלון הראווה לקראת חג המולד,
אבל האנשים שעברו ברחוב לא הסתפקו במראה. הם ביקשו לקנות.
המכירות גדלו, והתופעה התפשטה לאורך כל החוף המזרחי של ארצות הברית. כך קישוט זמני הפך למוצר, ומוצר הפך לסמל.
החידוש האמריקאי לא היה עצם הציפוי בסוכר, אלא השילוב של
תפוח גדול, טרי ועסיסי, צבע אדום בוהק, סוכר שקוף וקשה, ומקל שמאפשר לאכול תוך כדי הליכה.
מראה מבריק וריח מתוק של סוכר מקורמל שהתפשט באוויר ומשך אנשים עוד לפני הביס הראשון
והביס עצמו – שילוב של חמוץ, מתוק, עסיסי וקריספי.
מאותו רגע תפוח העץ המקורמל התקבע כממתק של ירידים, קרנבלים וחגים ולא במקרה.
זהו ממתק עם חיי מדף קצרים במיוחד.
הסוכר סופג לחות מהתפוח, הציפוי הופך דביק, הברק נעלם והמרקם משתנה. אי אפשר לאחסן אותו ואי אפשר לייצר מראש. מכינים, מציגים, מוכרים ואוכלים באותו היום. בדיוק מה שמתאים לאירוע זמני.
גם בישראל הוא נכנס דרך אותם מקומות: ירידים, לונה־פארקים, אירועים וחגיגות. לא ממתק יומיומי, אלא חוויה חד־פעמית על מקל , כזו שמשאירה חותם גם על הזיכרון וגם על השיניים….
אצלי הזיכרון הראשון מתפוח עץ מקורמל הוא מתחרות סוסים במושב בצפון הארץ, בו היו
דוכנים מאולתרים, אבק באוויר, וריח של אוכל: תירס חם, נקניקייה, שערות סבתא – ו… התפוחים האדומים, המבריקים.
אני זוכרת כמה אהבתי את הריח המתוק של התפוח, והריח ניחרט בזיכרון.
ריח שנשאר באוויר הרבה אחרי.
אז כן, הרעיון לא נולד בארצות הברית. הוא התחיל הרבה קודם, במקום אחר, מסיבות אחרות,
ותפוח עץ אדום, מבריק, על מקל, ביריד חורפי – הוא תוצאה של אותו רגע שבו סוכר שנשאר בסיר פגש חלון ראווה, ועבר מהצורך אל הפיתוי המתוק.
את המתכון הבסיסי לתפוח עץ מקורמל אפשר למצוא במקומות רבים, והוא לא סוד גדול.
אבל כמו בממתקי ירידים רבים, הקסם האמיתי נמצא,ברגע שבו סירופ סוכר חם פוגש פרי טרי, ונאכל באותו היום.
מתכון בסיסי לתפוח עץ מקורמל אדום
לתפוחים
. 12 תפוחי עץ קשים וירוקים, רחוצים ויבשים היטב, עם מקל עץ נעוץ בכל תפוח
לסירופ
1כוס מים
4 כוסות סוכר
או סירופ תירס 3/4 כוס גלוקוזה
לתוספת
מספר טיפות של צבע מאכל אדום
אופן ההכנה
שמים בסיר עם תחתית עבה את כל מרכיבי הסירופ .
מבשלים על אש בינונית ללא ערבוב
150 מעלות צלזיוס (מודדים בעזרת מדחום סוכר) עד שהסירופ מגיע לטמפרטורה של
מסירים מהאש וממתינים רגעים ספורים עד שהבעבוע נרגע.
מוסיפים את צבע ומאכל ומערבבים.
טובלים כל תפוח בסירופ, מסובבים לציפוי אחיד ומניחים להתייצבות.
התפוחים מוכנים לאכילה לאחר שהציפוי מתקשה
וכמו תמיד במקרה הזה: זהו ממתק של אותו היום
מכינים, מצפים, נהנים – ולא שומרים למחר.ועכשיו אליכם