כל מה שלא ידעת על סוכריות

סוכריות קשות למציצה היו בעבר מצרך מאוד יקר,שהוגש בבתי האצילים באנגליה,ואך ורק באירועים מיוחדים.

הטבחים היו מבשלים סירופ סוכר,מוסיפים לו תבלינים ומחיות מפירות טריים וכך מבישול של סוכר ומים התקבלו סוכריות בטעמים שונים.

הסוכר היגיע לאירופה רק במאה ה 11,והיה  מאוד יקר בגלל תהליך הפקה ידני שנשמר בסוד, ומחירי ייבוא גבוהים.

רק לאחר שהסוד נפרץ,ותהליך הפקת הסוכר הפך למתועש,הוזל מחירו, וכלל  האוכלוסייה  יכולה הייתה להשתמש בו,אז החלו לייצר  סוכריות במטבחים הביתיים עבור בני הבית.

בישול ממתקים ביתיים החל באמצע המאה ה  18 ויחד איתם, החלה פריחת מתכוני הממתקים בספרי הבישול.

הסירופ התבשל  בסירי נחושת כבדים אשר מוליכים חום בצורה שווה בכל חלקי הסיר,לו הוסיפו טעמים,תבלינים,ומחיות פרי,כששימוש גדול היה כסוכריות מציצה למחלות החורף.תוספת של אניס,מנטה,ולימון תרמה להקלה על שיעול,כאבי גרון והצטננות.סוכריות בטעמי הקיץ והאביב היו בטעמי הפירות.

הסוכר משמש כחומר משמר ולכן הכנה של כמות גדולה של סוכריות שימשה את בני הבית לתקופה ארוכה.

לאורך המאה ה 20, הממתקים המתועשים,הפכו להיות זולים וזמינים ולכן לא הייתה סיבה להמשיך ולבשל אותם בבית,ולכן גם המתכונים הוצאו מספרי הבישול.

בקעריות הממתקים שבתמונה יש שלושה תוספי טעמים טבעיים:פטל לקערית האדומה,מנטה לקערית הירוקה ואניס לקערית הכחולה.

ניתן להכין במגוון טעמים טבעיים אחרים,להוסיף עלי מנטה או נענע כתושים,תבלינים כמו קינמון או אניס,אבקת זנגביל ועוד.אפשרות מעניינת וטעימה היא תוספת של מחית פרי בסוף הבישול שנותן את הצבע ואת הטעם של הפרי הרצוי.