כשאנחנו חושבים על שערות סבתא/צמר גפן מתוק, האסוציאציה המיידית היא ירידים, מופעים ,יום העצמאות וילדות מתוקה. אך בחינה היסטורית של הממתק חושפת עובדה שנשמעת כמעט דמיונית: המכשיר שהנגיש סוכר טהור להמונים הומצא דווקא על ידי האדם שתפקידו להילחם בנזקי הסוכר – רופא שיניים יחד עם יצרן ממתקים.
השניים רשמו פטנט על "מכונת ממתקים חשמלית". המנגנון שהמציאו היה חדשני לאותה תקופה והוא זה שמשמש בסיס למכונות עד ימינו: ראש מסתובב מחומם שממיס את הסוכר ומשתמש בכוח צנטריפוגלי כדי להתיז אותו דרך חורים זעירים. במפגש עם האוויר, הסוכר מתגבש מחדש לסיבים דקיקים ואווריריים וכך נוצרים חוטי סוכר דקיקים יוצרים את הממתק.
מוריסון ווורטון הציגו את ההמצאה לציבור לראשונה ביריד העולמי המפורסם של סנט לואיס ב-1904. בניגוד לענן הענק המלופף על מקל שאנחנו מכירים היום כשערות סבתא/צמר גפן מתוק, הממתק המקורי שנקרא אז "Fairy Floss" ,כלומר חוטי פיות ,לא נאסף באוויר בתנועת סיבוב. המכונה התיזה את הסיבים לתוך קערת קיבול רחבה, ומשם הם נאספו ידנית כגוש רך ונדחסו לתוך קופסאות עץ קטנות שנמכרו ביריד.
המחיר היה בהתאם: 25 סנט לקופסה. במונחים של 1904, מדובר בסכום השווה ערך לכ-7 דולרים בימינו ,שזה מחיר פרמיום לממתק העשוי ברובו מאוויר. למרות המחיר הגבוה, נמכרו ביריד 68,655 קופסאות, והצמד שלשל לכיסו רווח של למעלה מ-17,000 דולר ,הון עתק בראשית המאה ה-20.
חשבתי לעצמי, האם הדוקטור ,רופא השיניים ידע שהוא מוכר "חורים בשיניים"? כלומר, האם ב-1897 ידעו שסוכר מזיק לשיניים, או שמוריסון פעל בתמימות? התשובה היא שהידע היה קיים, אבל היה ידע חדש לחלוטין.
רק שבע שנים קודם לכן, ב-1890, פרסם החוקר ווילובי ד. מילר (Willoughby D. Miller) את תגליתו המהפכנית על כך שחיידקים בפה הופכים סוכר לחומצה, ושהחומצה הזו היא שיוצרת את העששת. מכיוון שמוריסון לא היה רופא שולי, אלא כיהן כנשיא אגודת רופאי השיניים של טנסי, סביר להניח שהוא הכיר היטב את המחקרים הללו.
אז למה בכל זאת? מוריסון היה דוגמה קלאסית ל"איש אשכולות" של אותה תקופה ,איש סקרן, ממציא, עורך דין ורופא. ייתכן שהסקרנות המדעית וההזדמנות העסקית גברו על השיקול הרפואי, או שאולי הוא האמין שממתק כמו שערות סבתא/צמר גפן מתוק, הנמס במהירות בפה ומכיל פחות סוכר בפועל מסוכריה קשה ודביקה, הוא הרע במיעוטו.
מ"חוטי פיות" ל"צמר גפן" פרט אירוני נוסף לסיום: השם "Cotton Candy" (צמר גפן מתוק), המוכר בארצות הברית כיום, לא הגיע מהממציאים המקוריים. הוא נטבע רק בשנת 1921 על ידי ממציא אחר שניסה לשפר את המכונה. באופן מדהים, גם הממציא הזה, ג'וזף לסקוקס (Joseph Lascaux), היה רופא שיניים… נראה שלמקצוע הזה יש משיכה בלתי מוסברת לייצור סוכר, למרות המלחמה היומיומית בתוצאותיו.
ולישראל? המכונות הראשונות להכנת צמר גפן מתוק הגיעו לארץ בשנות ה-50 וה-60. באותה תקופה, הממתק הפך לסמל הבלתי מעורער של חגיגות יום העצמאות. דורות של ילדים ישראלים גדלו על המקל הדביק הזה, שהפך לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי החגיגי, לעיתים צבוע בצבעי מאכל שונים.
ולי יש פינה חמה במיוחד בלב לשערות סבתא.
למרות המורכבות והדיוק של עולם הממתקים, יש משהו בקסם הפשוט הזה של סוכר טהור ששובה אותי בכל פעם מחדש. אני באופן אישי מעדיפה תמיד את הגרסה הלבנה והנקייה ללא צבעי מאכל. רק הריח המתוק שמתפשט באוויר והמרקם האוורירי והייחודי שנמס בפה בשניות. האהבה הזו למרקם ולריח היא הסיבה שברגע שיצאו לשוק המכונות הביתיות הראשונות להכנת צמר גפן מתוק , מיד רכשתי אחת. וכשזו התקלקלה מרוב שימוש? רצתי לקנות אחת חדשה. כי בסוף, עם כל הכבוד לטכניקות מדוייקות, אין כמו הקסם של סוכר הופך לענן.