הסיפור המופלא של דובוני הגומי-ממכבסה קטנה בחצר לאימפריה של סוכריות גומי חובקת עולם .
לא משנה בני כמה אנחנו, הרגע הזה שבו פותחים את השקית המרשרשת והריח המתוק עולה באף, מחזיר אותנו מיד לילדות. אנחנו מכירים אותם בכל צבע, בכל טעם, ובכל קיוסק בעולם. מעטים יודעים שמאחורי האימפריה הצבעונית הזו מסתתר סיפור יזמות יוצא דופן, שהתחיל בצורה הכי רחוקה שיש ממפעל הייטק מודרני – בחצר אחורית קטנה בגרמניה, עם שק סוכר אחד וזוג אופניים ותשוקה להכנת ממתקים בעבודת יד.
בשנת 1920,לאחר מלחמת העולם הראשונה, בעיר בון שבגרמניה, קונדיטור צעיר בשם האנס ריגל רצה ליצור עסק קטן של עצמו. הוא רכש בית קטן בפרבר של העיר והקים מטבח קטן בחצר ביתו, במבנה ששימש כמכבסה.
המצב הכלכלי היה קשה והציוד במטבחון שהקים היה דל: שק סוכר,כסא, תנור לבנים, לוח שיש לרידוד, סיר נחושת ומערוך.
בבחירת השם לעסק הוא לקח את שתי האותיות הראשונות של שמו הפרטי, שם המשפחה והעיר בון. הוא צירף אותן ביחד וכך נוצרה המילה ״הריבו״.
שנתיים של עבודה קשה עברו כקונדיטור ,כשהעסק מדשדש, וריגל חיפש את הלהיט הבא. הוא הביט סביב וראה מה הילדים של אותה תקופה אהבו. באותן שנים, ירידים וקרקסים נודדים באירופה הציגו אטרקציה פופולרית שנקראה "דובים מרקדים" – דובים שאולפו לנוע לצלילי מוזיקה. ריגל החליט לשאוב השראה מהדמויות הללו ולייצר ממתק בדמותן.
ריגל חזר למטבחון שלו, לקח גוש גבס, ופיסל במו ידיו תבנית בצורת דוב עומד.
החידוש האמיתי לא היה רק בצורה, אלא במרקם. עד אז, רוב הממתקים בשוק היו סוכריות קשות, או כאלו שנמסו מהר מדי. ריגל רצה משהו אחר – ממתק שיהיה אפשר ללעוס בהנאה לאורך זמן. הוא החל להשתמש בג'לטין (ובתחילה בגומי ערביק), חומר גלם שעד אז כמעט לא היה בשימוש בממתקים זולים, כדי ליצור סוכרייה שילדים יוכלו ללעוס לאורך זמן בלי שהיא תתפורר כזו ששומרת על צורתה אבל נשארת רכה וקפיצית.
סוכריות הגומי של הדובונים הראשונים של 1922 היו אמנם גדולים ודקים יותר מאלו שאנו מכירים היום, אבל הקסם עבד מיד.( בשנת 1960 גודל הדובונים השתנה,ונוצרה סדרת סוכריות גומי דובוני הזהב)
בימים הראשונים, מערך ההפצה של הריבו היה מורכב מאדם אחד בלבד: אשתו של האנס, גרטרוד. היא הייתה הלב הפועם של הלוגיסטיקה. מדי בוקר, גרטרוד הייתה מעמיסה סלסלות נצרים מלאות בסוכריות גומי דובונים טריים שבעלה ייצר בלילה על האופניים שלה , ומדוושת בין הלקוחות בבון.
ההצלחה הייתה מטאורית, הרבה בזכות תמחור גאוני. ריגל הקפיד למכור את הדובונים בזוגות ובמחיר שכל ילד יכול להרשות לעצמו ,גם כשמצב הכלכלי בשפל-זו הייתה הנחמה המתוקה שיכלו להרשות לעצמם.
במשך עשרות שנים סוכריות ״הריבו״ נמכרו באירופה , כשניסו לפרוץ לשוק האמריקאי, לא הייתה הצלחה גדולה כי האמריקאים, שהיו רגילים לממתקי ג'לי רכים מאוד, לא הבינו את המרקם ה"לעיס" והנוקשה יותר של דובוני הגומי הגרמניים. המפנה הגדול הגיע מכיוון בלתי צפוי לחלוטין. בשנת 1985, חברת דיסני השיקה את סדרת האנימציה "הגומונים״. הסדרה הפכה ללהיט היסטרי, ופתאום, כל ילד באמריקה רצה לאכול את הממתק מהטלוויזיה. המכירות זינקו, ו״הריבו״ הפכה למעצמה עולמית ששולטת בשוק.
היום, במפעלי החברה מיוצרים כ-100 מיליון דובונים ביום, המכונות יוצקות את הג'לטין למגשים מלאים בעמילן תירס דחוס. חותמת ענקית יוצרת שקעים בצורת דובים בתוך האבקה, והנוזל החם נמזג ישירות לתוכם. העמילן מונע מהממתק להידבק ומאפשר לו להתמצק בצורה, מושלמת.
ולמי שתהה איך הדובונים יוצאים כל כך מבריקים ולא דביקים – הסוד הוא בשלב האחרון. רגע לפני שהם נכנסים לשקית,הדובונים עוברים "מקלחת" עדינה של שעוות דבורים, שמעניקה להם את הברק המפורסם ושומרת עליהם טריים.
בשנת-1945 הנס ריגל הוריש את האימפריה לבניו, אבל היסודות נשארו שם, באותו חדר כביסה קטן: עבודת כפיים, מחשבה יצירתית, והבנה פשוטה של מה שגורם לאנשים לחייך.
רוצים ללמוד איך יוצרים את הקסם הזה בעצמכם?
אם הסיפור על האנס וגרטרוד עשה לכם חשק לחזור למטבח וליצור, אני מזמינה אתכם לסדנה להכנת ממתקים חווייתית . בסדנה נלמד את הסודות מאחורי הכנת דובוני גומי בעבודת יד, נרקח טעמים וצבעים טבעיים ונבין איך הופכים סוכר וג'לטין ליצירת אמנות מתוקה. בואו ליצור זכרונות מתוקים – מחכה לכם בסדנה הקרובה!