הסיפור של הפופקורן, מהמכונות ברחוב ועד הקרמל
אחרי שכתבתי על חמאת הבוטנים-מזון שנולד מתוך צורך רפואי והפך עם השנים לממתק/ממרח מתוק ,חשבתי על חטיף מתוק וגם מלוח אחר שאף אחד לא שואל איך הוא הגיע.
יש חטיפים שפשוט “נולדו” לתוך התרבות, אבל יש חטיפים שעשו דרך ארוכה מאוד עד שהפכו למה שאנחנו מכירים. הפופקורן הוא בדיוק כזה , מוצר שבמשך יותר ממאה שנה עבר גלגולים, שינויים, המצאות, ירידים, קולנוע, מלחמות, מתיקות, מליחות וכל מה שביניהם. וככל שאני לומדת עליו יותר, כך אני מבינה שהסיפור שלו הוא לא סיפור של אוכל, אלא סיפור של יזמות, של מציאות שמשתנה, ושל אנשים שראו הזדמנות ,ולקחו אותה.
בסוף המאה התשע־עשרה, לפני שהיה קולנוע, לפני מזנונים, לפני שקופסה של פופקורן הפכה לחלק מהחוויה , הכול התחיל ברחוב. עגלות עץ עמדו בפינות הרחוב של ערים גדולות שהיו מצוידות במכונות שנראו כמעט כמו צעצוע מכני ענק, אבל מאחורי הזכוכית אירע קסם קטן: גרעינים צהובים היו מתפצחים לקולות פיצפוץ קצרים והופכים לעננים לבנים. המכונות הראשונות האלה היו מהפכה בזמנן.
צ’ארלס קריטורס, ממציא משיקגו, הציג ב־1893 את המכונה האוטומטית הראשונה שהצליחה לפצפץ פופקורן באופן אחיד באמצעות קיטור-לא אש פתוחה , וריתקה קהל ביריד העולמי. אנשים נמשכו קודם כל בגלל הצליל והקסם המכני, ורק אחר כך בגלל הטעם.
העגלות עמדו ברחוב ופעלו שעות ארוכות .המכונה הייתה מורכבת מגלגל תנופה גדול, מחולל קיטור, תוף מסתובב וארונות זכוכית שאפשרו לכל העוברים ושבים לראות את הפיצוץ בזמן אמת. לצד העגלה, עמדו מפעילי המכונה, ומכרו את הפופקורן בשקיות נייר. אלו היו מכונות שעבדו על פחם או נפט, ומאוחר יותר על גז. כל ההפעלה הייתה ידנית, וכל מכונה הייתה תיאטרון קטן בפני עצמו.
כשנוצרו הקולנועים הראשונים בתחילת המאה העשרים, הקהל הגיע מהרחוב ולקח איתו את הפופקורן פנימה. בעלי האולמות לא אהבו את הרעש, לא אהבו את הפירורים, לא הבינו בכלל את החיבור ,אבל הלקוחות הביאו את החטיף מבחוץ, וזה מה שיצר את ההרגל עוד לפני שמישהו “החליט” עליו ואז הגיע אותו סיפור קטן מתחילת המאה ה 20: כרטיסן צעיר בקולנוע, שחסך לקראת חתונה, ביקש למכור פופקורן בכניסה לאולם. מה שהתחיל כרעיון צדדי התגלה כהצלחה מסחררת, ובעל האולם אימץ את הרעיון. משם החיבור בין קולנוע לפופקורן היה בלתי־נמנע.
אבל הסיפור לא מסתיים כאן , הוא רק מתחיל. כי הפופקורן של פעם לא היה רק מלוח. במקביל למה שהתרחש ברחוב ובקולנוע, נולדה מהפכה מתוקה נוספת: הפופקורן המקורמל.
ב־1896, בעיר שיקגו, שני אחים בשם פרדריק ולואיס רוקנהיים שהיו מהגרים מגרמניה, יצרו מוצר ששינה לחלוטין את פני הפופקורן.
הם היו הראשונים שהצליחו לצפות פופקורן ובוטנים בקרמל יציב, פריך ולא דביק. הם ערבבו פופקורן, בוטנים, קרמל על בסיס מולסה וסירופ תירס , והצליחו לייצר מרקם שהיה מהפכני לזמנם. כך נולד הפופקורן המקורמל הראשון בעולם.
התערובת נמכרה בקופסאות צבעוניות עם הפתעה בפנים, והפכה לאחד הממתקים הלאומיים של אמריקה, במיוחד במשחקי בייסבול ובחגים עממיים.שם החטיף: cracker jack
מה שהפך את הפופקורן הזה למצליח במיוחד הוא לא רק הקרמל. האחים רוקנהיים אפו את הציפוי כך שיישאר פריך – שיטה שקיימת עד היום בגירסאות התעשייתיות. הם גם היו הראשונים להשתמש בסירופ תירס כדי לייצב את הקרמל, מה שאיפשר לו להישאר דק וחלק ולא להפוך לשברירי. מכאן נולד עולם שלם של פופקורן מתוק.
בעשורים שלאחר מכן, במיוחד בין 1920 ל־1940, ירידים וקרנבלים ברחבי ארה״ב אימצו את הרעיון ופיתחו גירסאות חדשות: פופקורן צבעוני בתערובות סוכר מבושל וצבעי מאכל. האדום היה הטעם הראשון ,של קינמון. אחריו הגיעו ורוד (תות), כחול (פטל) וצהוב לימוני. הצבעוניות משכה ילדים, העלויות היו זולות, ופתאום “פופקורן מתוק” הפך לדוכן חובה בכל יריד אמריקאי.
הקולנוע מעולם לא אימץ את הגירסאות האלה באופן רחב, כי הן נחשבו מלכלכות, דביקות וקשות לניקוי. אבל בחנויות, דוכנים, פסטיבלים עירוניים ושווקי חג ,הן חיות עד היום.
ההתפתחות הזאת יצרה מסורת של פופקורן מתוק שהמשיכה לגדול: בשנות ה־70 וה־80 הופיעו גרסאות של טופי, שוקולד, חמאת בוטנים, ואפילו “פופקורן גורמה” שנארז בפחים צבעוניים חגיגיים. היום יש מותגים בינלאומיים שכל העסק שלהם מבוסס על הפיכת פופקורן פשוט לקינוח מושקע ,וכמעט כולם חבים את קיומם לאחים רוקנהיים משיקגו.
בזמן שהפופקורן המלוח הפך לחלק מטקס הקולנוע, הפופקורן הקרמלי והצבעוני המשיך לחיות חיים משלו , ברחוב, בירידים, בדוכנים ובמטבחים ביתיים. שני העולמות מתפתחים במקביל, וכל אחד מהם מספר סיפור של תקופה, של המצאה ושל אנשים שראו בפופקורן הרבה יותר מגרעין קטן.
וכשאני חושבת על כל זה, על המכונות הישנות ברחוב, על העגלות שקריטורס בנה, על האחים רוקנהיים ועל כל מי שקנה שקית ביריד, זה מחזיר אותי אל המקום שבו הכול מתחבר. החורף. הרצון להתכרבל. הצורך במשהו קטן, מתוק ומנחם. וכאן, בבית, הפופקורן המקורמל הופך מממתק של ירידים למשהו ביתי, חם ונעיםֿ.
לכן , אני מצרפת את המתכון לפופקורן מקורמל , כזה שמחבר בין הפשטות של פעם לבין הפינוק של היום.
ולסיום-וידוי אישי.אני לא אוהבת את הפופקורן שנמכר בבתי הקולנוע ובעיקר לא את הריח ,אבל את הפופקורן המתוק שאני מכינה,אני לא יכולה להפסיק לנשנש.
הנה המתכון הביתי והמושלם לפופקורן מקורמל
עם טכניקה מדויקת שמבטיחה קרמל פריך, שאינו דביק, ואינו נמס בידיים.
פופקורן מקורמל
מצרכים
100 גרם גרעיני תירס להכנת פופקורן
1/2 כוס סוכר חום כהה (90 גרם)
1/2 כוס סוכר לבן(100 גרם)
50 גרם חמאה מלוחה בטמפ. החדר חתוכה לקוביות+10 גרם לשימון
2 כפות גלוקוזה (40 גרם)
אופן ההכנה:
שלב 1: מפצפצים את הפופקורן
שלב 2:מחממים תנור ל 150 מעלות צלזיוס ומשמנים תבנית בחמאה.
שלב 3: מבשלים סירופ קרמל
שמים בסיר עם תחתית עבה את החמאה וכל הסוכרים ומערבבים.
מרתיחים עד 116 מעלות צלזיוס (מודדים בעזרת מדחום סוכר).
מורידים את הסיר מהכיריים ומוסיפים את הפופקורן המוכן ומערבבים עד שרוב הפופקורן מצופה בקרמל.
שלב 4: האפייה שמקפיצה את הפריכות (הסוד לפופקורן מקורמל פריך ולא דביק)
משטחים בתבנית ואופים כ 20 דקות, כאשר מדי 2-3 דקות מערבבים את הפופקורן לציפוי אחיד.
מוציאים את התבנית מהתנור ,מצננים ומפרידים בין הפופקורן.
ואם לא מסיימים הכל,שומרים בכלי אטום בטמפרטורת החדר.
