במהלך שיטוט בחנות ממתקים בארצות הברית, בין שורות של אריזות ממתקים צבעוניות וקופסאות נוצצות ,כשרוב האריזות מכוונות בצבעוניותן לחג המולד, ניתקלתי בפינה קטנה ונוסטלגית ובה ממתק שמשך את תשומת ליבי דוקא בגלל חוסר הצבעוניות שבו-כזה שכאילו נשלף מתמונה בספר היסטוריה -וספרי היסטוריה אודות ממתקים ,הם האהובים עלי במיוחד, וכמובן אריזות ממתקים נוסטלגיים.
העטיפה הפשוטה, הצבע החום-זהוב והכיתוב 1893-החזירו אותי לרגעים בהם הכנת ממתקים היו מלאכת מחשבת, סוכריות שהוכנו אחת אחת, בעבודת יד עוד לפני עידן המכונות (הראשונה הומצאה בשנת 1906),בדיוק כמו שאני הכנתי במפעל הקטן שהקמתי, ואני יודעת ממקור ראשון עד כמה השקעה, דיוק בכמויות חומרי הגלם, דיוק בתהליך, ושעות עבודה הוקדשו להכנת סוכריות. פגישה מקרית עם סוכריית קינמון הפכה לעוד תזכורת עבורי, מה הביא אותי לעולם הממתקים מלכתחילה-הרצון להבין תהליכים כימיים, ללמד,ולייצור מתוק מדויק מתוך סקרנות מדעית ואהבה אמיתית לממתקים וליצירה.
סוכריות Reed's בטעם קינמון.העטיפה הפשוטה,הצבע חום-זהוב והכיתוב 1893 החזירו אותי לרגעים בהם ממתקים היו מלאכת מחשבת,יצירה אמיתית.סוכריות שהוכנו בעבודת יד ,אחת אחת,עוד לפני עידן המכונות המהירות (יש תעוד שהראשונה נוצרה ב 1906)בדיוק כמו שאני נהגתי להכין במפעל הקטן שלי,כך שממקור ראשון אני יודעת כמה זמן עבודה,דיוק,ויצירתיות כרוכה בהכנת כל סוכריה.
ההיסטוריה של סוכריות Reed's
המותג נולד בסוף המאה ה 19 בארצות הברית-תקופה שבה ייצור ממתקים החל לעבור ממטבחים קטנים או מטבחים ביתיים למפעלים משפחתיים .באותן שנים הסוכריה נחשבה לפלא טכנולוגי -ערבוב סוכר, גלוקוזה וטעמים שהיו בנמצא (תבלינים,שמנים אתריים או תמציות טבעיות)בכמויות מדויקות,בתהליך מדויק שבושלו בסירי נחושת כבדים עד לטמפרטורה של בין 148-154 מעלות צלזיוס.הסוכריות נמשכו ונמתחו בידיים מיומנות לגלילים דקים ,או שיוצקו לתבניות עמידות לחום גבוה של סוכר. הסוד של Reed's היה שילוב של הקפדה על טמפרטורת בישול ובחירה של שמנים אתריים טבעיים כמו שמן קינמון טהור שמעניק לסוכריות גם טעם חזק וגם תחושת חמימות שמזכירה תרופה טבעית, ולא במקרה ממתקים המוכרים היום,החלו בבתי מרקחת. כיום מוסיפים חומרי טעם טבעיים וסינתטיים וצבע מאכל טבעי (מופקים מסלק ופפריקה). לאורך השנים החברה שינתה בעלים אך המותג הנוסטלגי לא נעלם. גם היום הסוכריות נארזות בגלילים בודדים עם עטיפה נפרדת לכל סוכריה בדיוק כמו בראשית הדרך. כשאני מחזיקה ביד גליל סוכריות שנראה כמו המקורי,אני חושבת על מעט מוצרים שהצליחו לשמור על אותנטיות כזו לאורך יותר ממאה שנים.
קצת על הכימיה המתוקה
הסוכריות האלו הן שיעור בכימיה-כאשר מבשלים סוכר עם מים לטמפרטורה של עד ״הסידוק הקשה״,המולקולות עוברות תהליך של קירמול כאשר הגלוקוזה מונעת את התגבשות גבישי הסוכר בתהליך וכך מתקבל מרקם חלק ושקוף-אליו מוספים טעם וצבע ,שיוצר איזון בין מתיקות,ארומה וצבע.
למה זה מרגש אותי
כממתקאית בעבודת יד וכמי שבודקת ומחברת מתכונים ובודקת את החומרים והיחסים בין הכמויות בכל ממתקפת התהליכים הכימיים שמביאים לכל מיקם,מיפגש כזה הוא תזכורת לשורשי המקצוע.חיבור בין זכרון,מדע וטעם-דבר שגרם לממתק להיות לא רק טעים אלא בלתי נשכח.